טיול פסח בחבל פוליה, איטליה – משפחת ניצן

קצת עלינו

זוג + 3 ילדים (גילאים 15, 11, 9).
האמצעי צליאקי – הבאנו איתנו לחמניות להתחלה, וקנינו השלמות בסופרים מקומיים. באופן כללי, קל באיטליה להסתדר עם אוכל ללא גלוטן.

לקחנו דירות עם מטבח, כך שארוחת הבוקר הוכנה בדירה. פעם ביום בישלנו או הזמנו פיצה (לארוחת צהריים או ערב), ופעם ביום אכלנו בחוץ – מאוד אוהבים להתנסות באוכל מקומי.

אנחנו אוהבים לנצל את היום – מכינים "בנק אפשרויות" בידיעה שלא נספיק הכול, ובוחרים לפי מה שמתחשק. אם הילדים ממצים – ממשיכים הלאה, ואם נהנים במקום – נשארים יותר.
אנחנו לא משפחה של "בטן-גב" – אוהבים ים, אבל ממצים אחרי כמה שעות.

בהתאם לגיל הילדים שאוהבים לישון, יצאנו מהלינה רק בסביבות 10–11 בבוקר.

הפוסט מפורט מאוד, ולכן רשמתי גם תקציר בהתחלה.

תמצית הטיול

5.4 – יום שבת
נחיתה בערב באיחור קל. לקחנו רכב ונסענו כשעה ורבע לצימר ליד לוקורוטונדו. הגעה מאוחרת.

6.4 – יום ראשון
אלברובלו + מערות קסטלנה (Castellana).

7.4 – יום שני
Zoosafari + לוקורוטונדו.

8.4 – יום שלישי
מאטרה.

9.4 – יום רביעי
צ'ק אאוט + אוסטוני + ברינדזי + צ'ק אין לדירה בלצ'ה + סיור ערב בלצ'ה.

10.4 – יום חמישי
מערת השירה, אוטרנטו, מחצבת Cava di Bauxite, מגדלור Punta Palascìa, Porta D'Oriente, סיור לילי בלצ'ה.

11.4 – יום שישי
מערת Zinzulusa, טיול קצר ב-Punto Ciolo, סנטה מריה דה לאוקה (שייט וטיול קצר), גליפולי, סיור לילי בלצ'ה.

12.4 – יום שבת
צ'ק אאוט, מונופולי, צ'ק אין לצימר ליד בארי, סיור לילי בבארי.

13.4 – יום ראשון
פוליאנו אה מארה, סיור בבארי, שופינג.

14.4 – יום שני
מוזיאון מוצ'י, קסטל דל מונטה, ברלטה, טראני.

15.4 – יום שלישי
צ'ק אאוט מוקדם מאוד ונסיעה לשדה התעופה לטיסה חזרה לארץ.

מנהלות, לוגיסטיקה ותכנון

מזג אוויר ועונת טיול

נסענו לטיול בחופשת פסח, בתחילת אפריל.
תאריכי הטיול לא חפפו עם חג הפסחא (Easter), כך שלתושבים המקומיים לא היה חופש.

זו לא העונה התיירותית בחבל פוליה – לפי מה שקראתי, העונה מתחילה במאי ונמשכת עד אוקטובר, כשיוני עד ספטמבר נחשבים לעמוסים מאוד.

יש לכך יתרונות וחסרונות:

היתרונות:

• לא עמוס בכלל.
  ביקרנו במקומות שידועים כעמוסים מאוד בקיץ, ובכל זאת לא הרגשנו צפיפות כלל.
• חניה בשפע, ולעיתים אפילו חינם – תוצאה של העונה השקטה.
• קל למצוא מסעדות ופעילויות – לא הזמנו מראש, ויכולנו להחליט בבוקר מה בא לנו לעשות.

החסרונות:

• מזג האוויר פחות צפוי.
  היה לנו חצי יום של גשם משמעותי, ו-יומיים של קור עם רוחות חזקות במיוחד, שהשפיעו על הטיול.
• שאר הימים נעו בין קריר לחמים, אבל בסך הכול היה מזג אוויר מצוין לטיולים רגליים.
• המים בים קרים מדי לעונה זו – אפשר אולי להיכנס לטבילה קצרה, אבל לא ממש לשהייה ממושכת במים.

טיול בתקופה חמה יותר היה יכול להיות מצוין גם הוא, אבל בוודאות היה נראה אחרת – כנראה יותר ים, פארקי מים, ופחות הסתובבות בחוץ בשעות הצהריים.

חלוקת ימים ומקומות לינה

הטיסה שלנו תוכננה לנחות ב־21:00 ולהמריא ב־5:45 בבוקר.
בגלל שעת ההמראה, היה לי ברור שצריך לישון בלילה האחרון קרוב לשדה התעופה. תכננתי גם את הלילה הראשון לישון ליד השדה ולקחת את הרכב רק ביום שאחרי, גם כדי לא להתחיל לנהוג בחושך, וגם בגלל חשש מאיחור בטיסה.

משרדי סוכנויות ההשכרה נסגרים בדרך כלל ב־23:00 או ב־00:00, ואם הטיסה מתאחרת והמשרד נסגר – ההשכרה מתבטלת (לפחות לפי מה שהבנתי).
הבעיה הייתה שלא מצאתי מקום ל־5 אנשים ליד השדה, במחיר סביר ועם אפשרות ביטול, ולא רציתי להתרחק.
בסוף החלטתי להסתכן, ובחרתי סוכנות שנסגרת רק בחצות.

בהתאם, חילקתי את הטיול לשלושה אזורים עיקריים ומקומות לינה:

1. 4 לילות באזור Val d’Itria (כשעה ורבע מהשדה)
2. 3 לילות בדירה בלצ'ה
3. 3 לילות בדירה בכפר מחוץ לבארי, קרוב לשדה התעופה

אם שעות הטיסה היו אחרות, הייתי מעדיף לפצל רק לשני אזורים, ולאחד את אזור בארי והעמק למקום לינה אחד – אנחנו פחות אוהבים לעבור בין מקומות, וההפרש בנסיעה לא משמעותי.

גודל האזור ושיקולי תכנון

צריך להבין שחבל פוליה גדול – בערך בגודל של מדינת ישראל.
על צפון פוליה וחצי האי גרגאנו החלטנו לוותר בטיול הזה.
גם באזורים שבהם היינו, יש עוד המון פעילויות ומקומות שצמצמנו בגלל מגבלת זמן או מרחק.
בקלות אפשר להיות שם תקופה ארוכה יותר, ובפרט בעונה בה ניתן להיכנס לים – מה שמרחיב משמעותית את אפשרויות הבילוי.

שיקולים בבחירת מקומות לינה

השיקולים שלי בטיול הזה היו קצת שונים, ונאלצתי להתפשר מעט על מקומות הלינה.

הטיסה הוזמנה בזמן שבו ריינאייר עדיין לא חזרה לטוס לאזור, והיה לי חשש שהטיסה תתבטל. לכן חיפשתי רק מקומות עם אפשרות ביטול של מספר ימים לפני ההגעה – כך שלפחות הביטול יהיה אחרי תחילת אפריל, כשיהיה ברור אם ריינאייר אכן טסים.

כל המקומות שבחרתי היו טובים (ציון טוב), במיקום מצוין, ובמחיר מצוין, אבל נדרשה התפשרות.
בכל אזור היה מקום לינה שרציתי יותר ונאלצתי לוותר עליו.
כל המקומות הוזמנו דרך Booking.

Val d’Itria – Trulli Beauty LAMIA

• ציון: 9.1
• מחיר: 101 יורו ללילה

יתרונות:

• לינה בבית טרולי – מוסיף אווירה ייחודית למקום
• מיקום מצוין – במרכז העמק, עם נוף יפה לשדות (חובה רכב – המקום מבודד)
• עלות נמוכה יחסית
• בריכה מגניבה (לא רלוונטית בגלל העונה)
• בעל הבית מאוד נחמד, עזר לנו בכל דבר והפגין אכפתיות אמיתית – כולל הכנה מראש לללא גלוטן

חסרונות:

• מטבח קטן, לא ממש מתאים לבישול
• אין מכונת כביסה
• שירותים/מקלחת אחד בלבד
• אין פרטיות – חדר הורים עם מיטה זוגית, חדר ילדים עם מיטה זוגית (מופרד רק בוילון), ומיטה לילד נוסף בסלון
• מים חמים על דוד – מספיקים לכ־3 מקלחות, ואז צריך לחכות להתחממות מחדש

סה"כ היינו מרוצים, בעיקר בזכות בעל הבית, שלמרות מגבלת השפה, באמת ניסה לעזור והיה אכפת לו שנהנה.

לצ'ה – Casa Mabel Terrace – Lecce Selection

• ציון: 9.6
• מחיר: 110 יורו ללילה

יתרונות:

• מרחק הליכה קצר לעיר העתיקה
• מכונת כביסה, סלון גדול, מטבח מפנק
• מרפסת ענקית

חסרונות:

• כל הילדים ישנים באותו חדר
• שירותים/מקלחת אחד בלבד
• אין חניה ייעודית – חונים ברחוב (בתקופה שאנחנו היינו לא הייתה בעיה למצוא חניה, אבל לא בטוח שזה נכון בעונות אחרות)
• אין קשר אישי עם המארחים – אך ענו לכל שאלה בווטסאפ

כפר ליד בארי – Bitritto, Paradise Rooms

• ציון: 9.5
• מחיר: 110 יורו ללילה

יתרונות:

• קרוב לשדה התעופה (20 דק') ולבארי (10 דק')
• שני חדרי שירותים (עדיין רק מקלחת אחת)
• כפר חביב עם מסעדות
• מארחים בדקו שהכול בסדר והשלימו דברים שחסרו
• קיבלנו שוברים לארוחת בוקר בבית קפה סמוך (קפה ומאפה – כולל אופציה ללא גלוטן)

חסרונות:

• אין פרטיות בכלל – חדר ההורים פתוח לחלון שמוביל למיטה של הילדים
• אסור לחנות בכפר – יש חניה במרחק של כמה דקות הליכה
• כל פעם היינו צריכים לפרוק את הציוד ואז לחנות, ובבוקר ללכת להביא את הרכב

אוכל וצליאק

איטליה, להרגשתי, היא המדינה הכי ידידותית לצליאק.
בכל סופר שבו היינו הייתה מחלקה של מוצרים ללא גלוטן – כולל לחמים, פסטות, עוגיות וכו'.
גם בחטיפים היה קל למצוא מוצרים שכתוב עליהם לל"ג (Senza Glutine).

הכנתי מראש רשימת מסעדות עם אפשרויות ללא גלוטן, אבל כמעט לא השתמשנו בה.
ברוב הפעמים מצאנו בקלות מקום עם פסטה/פיצה/צ'יפס ללא גלוטן.
גם גלידות עם גביע לל"ג מצאנו יחסית בקלות, ואפילו מאפים לל"ג מידי פעם.

בעיקר הרגשנו שיש הבנה לנושא הצליאק:

• כשאמרו שאין – הבנו שהבינו את המשמעות האמיתית של צליאק.
• כשאמרו שיש – ידעו גם את הניואנסים הקטנים.

רק באזור בארי לקח מעט זמן עד שמצאנו מסעדה – וגם זה לא היה רציני.

בנוסף, תמיד היו עלינו קופסת ירקות, חטיפים ונשנושים לפיקניקים במקומות יפים.

נקודות חשובות נוספות

• שעות פתיחה של מסעדות:
  נסגרות סביב 15:00, ונפתחות שוב רק ב־19:00–19:30.
  אוכל מהיר, דוכנים ובתי קפה נשארים פתוחים גם בשעות הביניים.
• קופרטו (תשלום ישיבה):
  נהוג לשלם 2–3 יורו לאדם על ישיבה במסעדה.
  לא נהוג להשאיר טיפ – לכל היותר לעגל למעלה ביורו–שניים.
• יין:
  בהרבה מסעדות אפשר להזמין יין הבית בקנקן של חצי ליטר – משתלם מאוד.
  בכלל, היין באיטליה מדהים.
• בתי קפה:
  עלות קפה (או מוצרים אחרים) זולה יותר בעמידה ליד הבר מאשר בישיבה.
• סופרים ומסעדות ביום ראשון ושני:
  סופרים רבים נסגרים ביום ראשון בצהריים, והרבה מסעדות היו סגורות ביום שני.

תקשורת

אני הגעתי עם תוכנית מהעבודה (ב"מחיר" של להתעדכן ולקרוא מיילים בערבים).
לאשתי קנינו סים מקומי בעלות של 18 יורו ל־300 ג'יגה.

נקודה חשובה – כל חנויות הסלולר היו סגורות ביום ראשון, ולכן קנינו את הסים רק ביום שאחרי.

רכב ונהיגה

השכרנו רכב ב-Europcar דרך אופרן.
בחרנו ברכב משפחתי מסוג ג'יפ – סטייל פג’ו 3008.

נחיתה באיחור קל:
בגלל שאנחנו עם ילדים, היינו חייבים לחכות בתור לביקורת דרכונים אנושית.
מי שבלי ילדים יכול היה לעבור בתור ביומטרי ולקצר תהליך.
בדיעבד, חבל שלא התפצלנו כדי שאחד מאיתנו יגיע מוקדם יותר להשכרת הרכב.

עיכוב בהשכרה:
היה תור ניכר, שהתארך גם בגלל שהרבה אנשים לא ידעו שצריך רישיון בינלאומי – למרות שהחוק באיטליה אינו מחייב זאת.
היו הרבה ויכוחים בתור, ולא הסכימו לשחרר רכבים בלי הרישיון.
ייתכן שחברות קטנות מקפידות פחות, אבל לא כדאי להסתכן.

החלפת רכב:
בהתחלה קיבלנו את הפג'ו שהזמנו, אך גילינו שחגורת הבטיחות האחורית לא תקינה.
נאלצנו להחליף רכב, ובסוף קיבלנו ג’יפון של MG.

סה"כ – רכב מצוין:

• היברידי, חסכוני מאוד – מיכל וחצי על כ־1300 ק"מ
• החיסרון היחיד: כאשר המזוודות בתוך הרכב – אי אפשר לכסות אותן, ורואים את הציוד מבחוץ, מה שגרם לנו לשנות מעט תוכניות כדי להימנע מסיכון לפריצה.

הנהיגה עצמה

לא הרגשתי בעיה לנהוג באזור.

• לאורך החוף יש כבישים מהירים, וכשנכנסים פנימה – הכבישים כפריים ויותר צרים, אך לא בעייתיים.
• בלילה אין תאורה בכבישים, אז צריך לנהוג לאט יותר.
• יש המון שלטים עם מגבלות מהירות – לא תמיד ברור מה המהירות המותרת, ובפועל כולם נוהגים הרבה יותר מהר.

חניה

• צריך לשים לב לשלטי ZTL – אין להיכנס אליהם (הם מופיעים גם באפליקציות ניווט).
• בהרבה מקומות מצאתי חניה חינם:
  • קו לבן – חינם
  • קו כחול – בתשלום
  • קו צהוב – שמור לתושבים
• השתמשתי באפליקציית EasyPark, שחוסכת את הצורך למצוא מדחנים ומאפשרת להאריך חניה בקלות.
• גם חניונים בתשלום היו חינם בתקופה הזו.

מקומות שירדו בעריכה

היו הרבה מקומות שסומנו מראש, ובסוף בחרנו לא ללכת אליהם.

כמובן שבעונה חמה יש חופים מהממים ופארקי מים, אבל אלו לא היו רלוונטיים עבורנו בטיול הזה.

האיזור מלא ביקבים, אבל זה פחות מעניין את הילדים שלנו, ולכן ויתרנו גם על זה.
כמובן שיש גם המון עיירות ציוריות נוספות, אבל יש גבול לכמה אפשר להספיק וללכת.

• פארקי חבלים:
  • Brigands Park
  • Torremattoni
  • IndianaPark
  • Ciuchino Birichino
    חלק מהפארקים מציעים גם פעילויות נוספות כמו חץ וקשת, טיולי סוסים ועוד.
• קארטינג:
  • Kartodromo
• פעילויות אוכל שונות – צפייה או השתתפות:
  • מחלבות לצפייה בהכנת גבינה
  • בתי בד וסדנאות שמן זית
  • סדנאות בישול
  מקומות שחשבנו עליהם:
  • Terra Che Vive
  • Agriturismo Masseria Madonna dell'Arco
  • Masseria Seppunisi
  • Masseria Fragnite
  • Torre Sant'Emiliano

לגבי שופינג – באזור יש הרבה קניונים ואאוטלטים, כמו:

• Puglia Village
• Centro Commerciale Bariblu
• Parco Commerciale Casamassima
• Centro Commerciale Le Colonne
• Globo Brindisi

בנוסף יש שוק מקומי נודד, שעובר בין עיירות שונות בכל יום בשבוע –
לנו לא הסתדר להגיע, אבל זו חוויה מקומית מומלצת:

כסף ועלויות

הנה פירוט העלויות המרכזיות של הטיול:

בנוסף, היו הרבה הוצאות קטנות:

• אטרקציות זולות (כמו טירות, מוזיאונים וכו')
• גלידות, מאפיות, קפה, נשנושים ועוד
  לא ניסינו לחסוך – נהנינו מהחוויה.

סה"כ עלות הטיול

כ־20,000 ש"ח (לא כולל שופינג 😊)

ועכשיו לתיאור המורחב של הטיול:

5.4 – יום שבת

טיסה בריאנאייר לבארי. יצאה בערב באיחור קטן.
נחתנו בתשע ומשהו בערב בבארי.

היה עיכוב בתורים, כי ילדים לא יכולים לעבור במסלול הביומטרי, כך שרק בעשר הגענו להשכרת הרכב והיינו אחרונים בתור.

היה עיכוב נוסף בקבלת הרכב בגלל בלאגן – מסתבר שמעכשיו חייבים רישיון בינלאומי כדי לקבל רכב, ולחלק מהאנשים לא היה. זה גרר ויכוחים רבים.

בנוסף, הייתה בעיה ברכב שקיבלנו (בעיה בחגורות בטיחות), ולכן היינו צריכים להחליף רכב.

יצאנו מאוחר, ורק ב־1:00 בלילה (2:00 לפי שעון ישראל), אחרי נסיעה לא קלה כשהילדים גמורים, הגענו לצימר.

6.4 – יום ראשון

קמנו מאוחר. מבט בתחזית הראה יום קריר וגשם משמעותי החל מהשעה 15:00.

חיפשנו לקנות סים – וגילינו שכל החנויות סגורות ביום ראשון, אז דחינו למחר.

החלטנו להתחיל בנסיעה קצרה ולבקר באלברובלו, עיירת בתי הטרולי.

בעל הצימר קפץ לראות שהכול בסדר ולקח אותנו אחריו כדי להראות איפה אפשר לחנות חינם.
בנוסף, הוא הכיר לנו את המאפה המקומי פסטיצ’וטו (מעין עוגה מלאה בקרם), והמליץ איפה למצוא ואיפה יש גרסה ללא גלוטן.

הסתובבנו בעיירה היפה (לפי מסלול שראיתי באחת ההמלצות), שתינו קפה במדרחוב, עלינו לנקודת תצפית, הסתובבנו בחנויות – ממש אווירה כיפית.
הכול מעוצב כל כך יפה. ראו שזה מקום מתויר – היו אנשים, אבל לא הרגשנו צפיפות.

אחרי כשעתיים וחצי חזרנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון מערת הנטיפים, ואז הילדים אמרו שרעבים.
עצרנו לפי שלט למסעדה (La Nicosia).
האוכל היה טעים, הייתה פסטה ללא גלוטן והבנה גדולה בצליאק. איזה כיף שסתם אפשר להיכנס למסעדה.

משם התחיל גשם ונסענו למערת הנטיפים Castellana di Grotta.
במערה יש מסלול ארוך ומסלול קצר – לשים לב שיש רק מעט סיורים באנגלית ביום.
עשינו את המסלול הארוך באנגלית, שיוצא ב־15:45.
המסלול נמשך כשעתיים, וכולל הליכה של כ־3 ק"מ בתוך המערה.

המערה מרשימה מאוד וגדולה, והחדר הרחוק ביותר – המערה הלבנה – הוא גולת הכותרת. רק בשבילו שווה להגיע.
בכל מקרה, זה היה פתרון מצוין ליום גשום.

ליד המערה מצאנו סופר שפתוח ביום ראשון, והשלמנו קצת קניות.

בסיום היה עדיין קר וגשום, אז עצרנו לפיצה בדרך לצימר בלוקורוטונדו (Friends Café – הייתה פיצה ללא גלוטן).

משם חזרנו לצימר.
ברגע שהגענו לצימר, נדלקה נורת לחץ אוויר בגלגלים ברכב.
בעזרת בעל הצימר מצאתי תחנת דלק עם מדחס – אבל הכול באיטלקית, והמידות שונות ממה שאני מכיר.
החלטתי להשאיר את זה לטיפול למחר בבוקר.

7.4 – יום שני

קמתי מוקדם. בדיקה מהירה הראתה שהנורה ברכב עדיין דולקת, אבל לא נראה שיש פנצ’ר.
בהמלצת בעל הצימר, נסעתי לפנצ’רייה שמילאה אוויר ובדקה את הגלגלים – הכול בחינם ובנחמדות, למרות חוסר הבנה של מילה באנגלית.

אחרי שחזרתי לחדר, בדקנו את התחזית – יום קר עם רוחות חזקות. לא הבנו עדיין כמה הרוחות משפיעות ומורידות את הטמפרטורה עוד יותר.

החלטנו לנסוע ל־Zoosafari בפזאנו (במחשבה שבשעות הבוקר הקרות נהיה בחלק של הספארי – ברכב).

התחלנו בקניית סים בחנות מקומית וקפה להתעורר.
עלות סים: 18 יורו ל־300 ג'יגה של גלישה בלבד.

בזמן שחיכינו לסים, קנינו בחנות מקומית כמות לא מבוטלת של גזרים ובוטנים – מטיפים שקראתי, זה האוכל היחיד שמותר להאכיל את החיות (גזרים לספארי, בוטנים לחלק של הקופים).
במקום מוכרים את זה – אבל בעלות גבוהה מאוד.

המקום הוא שילוב של ספארי / גן חיות / פארק שעשועים – יקר, אבל ממש נחמד, וממלא יום שלם (במזג אוויר יפה).

התחלנו בחלק של הספארי – נהנינו מאוד והאכלנו יעלים, חמורים, גמלים, קופים, זברות, ג’ירפות ועוד.
בנוסף רואים אריות, טיגריסים, דובים ועוד ממש מקרוב.

אחר כך חנינו ונכנסו לאזור פארק השעשועים, שם כלול בכרטיס חלק של גן חיות, כולל:

• נסיעה בקרונית באזור הקופים (ניתן להאכיל בבוטנים)
• נסיעה נוספת בקרונית לאזור נוסף עם חיות
• אזור טרופי סגור, ועוד כלובים עם חיות נוספות
  סה"כ, נראה שהחיות מטופלות היטב.

אכלנו ג’אנק מקומי בקפיטריה – היה רק צ’יפס לל"ג.
רק כשעברנו לחלק של המתקנים, הרוח התגברה – והיה לא נעים להסתובב בחוץ.

קנינו כרטיסייה למתקנים (12 יורו ל־6 כניסות – יש גם אפשרות לכניסות בודדות).
כל ילד בחר שני מתקנים.

ב־14:00 היה אמור להתחיל מופע אריות ים (בתוספת תשלום), אבל הוא התבטל בגלל הרוח.

הייתה גם כניסה חינם לבית פרפרים, אבל הרוח התגברה וממש פגעה בחוויה.
החלטנו שזה מספיק והתקפלנו לרכב.

למרות הכול נהנינו מאוד, במיוחד שהמקום היה די ריק, אבל אין ספק שהרוח פגעה בחלק של פארק השעשועים.

חשבתי לבדוק אפשרות לחזור ביום אחר רק למתקנים, אבל אז יש עלות כניסה נוספת שלא נראתה לי משתלמת.

נסענו לשנ"צ בצימר וחיכינו שהרוח תרגע.

בערב, כשהתעוררנו וראינו שהרוח נרגעה, נסענו להסתובב בעיירה הצמודה – לוקורוטונדו.
עיירה ממש חמודה ויפה – הסתובבנו בסמטאות, עצרנו לגלידה, מאפים וקפה.

משם עדיין התחשק לנו להסתובב, אז נסענו ל־מרטינה פרנקה.
גם היא עיירה חמודה, אבל פחות מיוחדת מלוקורוטונדו (אם כי הסתובבנו בה כבר בחושך).
ראינו את הבזיליקה ואת Palazzo Ducale (רק מבחוץ, כי כבר היה סגור).

לסיכום – ישבנו שוב לפיצה (Culo e Camicia) וחזרנו לצימר רק ב־22:00.

8.4 – יום שלישי

בתחזית ראינו שוב רוחות משמעותיות (מעל 30 קמ"ש) כבר מהבוקר – היה ברור שצריך לשנות תוכניות.

במקור תכננו לבקר במונופולי ופוליאנו אה מארה.

התלבטנו בין פעילויות סגורות (סדנת ייצור גבינה, ביקור ביקב, ביקור בבית בד וכו') – אבל לילדים לא התחשק.

בסוף ראינו שב־מאטרה (שנמצאת באזור אחר ויועדה לסוף הטיול) צפויות רוחות סבירות יותר (עד 25 קמ"ש) – והחלטנו לנסוע לשם.

נסענו שעה ורבע, שהפכה ליותר בגלל עבודות בכביש, בדרכים כפריות ויפות.

במאטרה חנינו בחניון תת-קרקעי בתשלום.
במשך כל היום הסתובבנו לפי מסלול מומלץ שהורדתי מהאינטרנט:

• סמטאות
• מאגר מים תת-קרקעי
• תצפיות
• כנסיות (רק חינמיות – לא חובבי כנסיות גדולים)
• מוזיאון קטן שמראה את החיים פעם
• מוזיאון מיניאטורות

כדי להתחמם – עצרנו כל כמה זמן לקפה, מאפים, גלידה, ארוחת צהריים במסעדה
(Le Botteghe – פסטה ולחם ללא גלוטן).

בסיום, אשתי נכנסה לשופינג ברחוב הראשי, ואני והילדים עלינו לטירה (הייתה סגורה, אבל היה חביב).
בסביבות 17:30 היינו גמורים – נסענו לנקודת תצפית בצד השני של הערוץ.

עשינו שם עוד סיבוב קצר בין מערות.
אם היה אפשרי, היינו שמחים לישון לילה בעיר ולעשות את המסלול שיורד לגשר ועולה בצד השני.

משם חזרנו לצימר ואכלנו ארוחת ערב בחדר.

9.4 – יום רביעי

מזג אוויר קריר ונעים.

התחלנו בלארוז ולהכניס הכול לרכב.

עצירה ראשונה: ביקור בבית בד ויקב – The Frantolio D'Amico Pietro.
נסענו בלי להזמין מראש, וכשהגענו הייתה שם קבוצה באוטובוס.
אמרו לנו שחייבים להזמין מראש – לא נורא, המשכנו.

משם המשכנו ל־אוסטוני.
חנינו בחניון חינמי ליד העיר העתיקה, והסתובבנו בסמטאות.

קצת חששנו להשאיר את הרכב עם הציוד בבגאז’, אבל המקום הרגיש בטוח, כי הייתה תנועה כל הזמן.

עצרנו לקפה ומאפים (כמובן 😊).

גם שם (כמו במאטרה), ראינו הרבה נהגי טוקטוק שעושים סיורים – נראית אטרקציה מגניבה,
אבל אין מקום ל־5 אנשים, ולא רצינו להתפצל – אז וויתרנו.

משם נסענו ל־Torre Guaceto – קראתי שיש שם מסלולים רגליים יפים.

כשהגענו, היו אוטובוסים שחסמו את הכניסות.
ניסינו לברר – הבנו שאסור להיכנס עם רכב קרוב יותר.
מבט במפת טיולים הראה שיש כמה ק"מ הליכה עד החלק היפה שבחוף.

בנוסף, לא הרגיש לי בטוח להשאיר את הרכב עם הציוד, אז החלטנו לוותר.

המשכנו ל־ברינדיזי.
חנינו בתשלום הכי קרוב שיש לנמל – הרגיש בטוח בגלל תנועה מתמדת של אנשים.

הסתובבנו בנמל וישבנו לצהריים במסעדת דגים (פיצה ללא גלוטן לצליאקי).
רצינו לשוט לצד השני של הנמל ולעלות לתצפית מהאנדרטה,
אבל גילינו ש־ביום רביעי היא סגורה.

ראינו את הטירה היפה מבחוץ, וחזרנו מהסמטאות חזרה לנמל.

אחרי גלידה – חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה ל־לצ’ה (עיר חמודה, אבל בדיעבד היינו מוותרים עליה).

בלצ’ה מצאנו חניה ברחוב ליד הדירה שהשכרנו.
העלינו את המזוודות, נחנו שנ"צ, ובערב יצאנו לסיבוב בעיר היפה:

• עלינו לתצפית ממגדל הפעמון
• ראינו את חזיתות הכנסיות המדהימות
• עברנו בפיאצה הראשית עם האמפיתיאטרון (לצערנו בשיפוצים – רואים רק חלק)

כמובן שעצרנו לטעימות – מאפים, הקפה המיוחד של העיר.
שם גם למדנו על מאפה מקומי נוסף – Tette delle Monache ("הציצי של הנזירה") –
הילדים החליטו שחייבים לחזור ולחפש אותו שוב.

אחרי סיבוב די ארוך, חזרנו לדירה.
ממש מתחתיה יש סופר, אז קנינו מצרכים ובישלנו ארוחת ערב בחדר.

10.4 – יום חמישי

מזג אוויר חמים וממש נעים.
יצאנו לטייל בחבל סלנטו.

עצירה ראשונה – מערת השירה. וואו, איזה מקום יפה!
חנינו בחניון שהיה חינם בתקופה הזו. עשינו טיול, והילדים ממש נהנו להיכנס למערות, לטפס על אבנים וכו'.
חבל רק שהיה קר מדי להיכנס למים. בילינו שם משמעותית יותר זמן ממה שחשבתי.

משם המשכנו דרומה ועצרנו בעוד נקודת חוף יפהפייה בשם Faraglioni di Sant'Andrea – עצירה עם טיול קצר לקשת היפה ולמצוקים.

המשכנו ל־אוטרנטו. חנינו בחנייה בתשלום קרוב למרכז העתיק – שהתבררה כחינם בתקופה הזו.
העיר העתיקה ממש יפה – הסתובבנו בנמל, בסמטאות, עצרנו לקפה, נכנסנו לקתדרלה עם הגולגלות ולטירה החביבה.

לארוחת צהריים לקח זמן למצוא מקום עם אפשרות לל"ג (במיוחד בנמל), ובסוף מצאנו במסעדת דגים בכניסה לעיר העתיקה – Summer Fish (פסטה לל"ג לצליאקי).

משם חזרנו לרכב ונסענו ל־מחצבת Cava di Bauxite – מחצבה ישנה עם אדמה אדומה שהתמלאה במים בצבע ירוק מיוחד. מקום ממש יפה.
עשינו מסלול קצר שהקיף את המחצבה.

המשכנו ל־מגדלור Punta Palascìa – הנקודה המזרחית ביותר באיטליה.
ראינו את המגדלור מלמעלה, אבל הילדים לא רצו לרדת אליו.
מגניב לראות מהנקודה הזו את מונטנגרו מעבר לים.

המשכנו דרומה לאורך דרך מדהימה ליד הים.
בדרך סיפרתי למשפחה על הקשר המשפחתי לאזור – כאן סבא וסבתא שלי היו אחרי השואה במחנה עקורים עד שיצאו באניית מעפילים.

חיפשתי בגוגל מידע ונתקלתי בשם Porta D'Oriente – עצרנו שם.
מצאנו בניין נטוש עם כתובות בעברית: "ישראל", "חדר אוכל", "פועלי אגודה", "לעלייה, לעבודה ולהגנה" –
לא בטוח שזה בדיוק המקום, אבל היה מרגש מאוד.

המשכנו ל־מערת Zinzulusa – הסתבר שבעונה הזו היא נסגרת מוקדם ופספסנו.

הילדים היו עייפים – חזרנו ל־לצ’ה.
אחרי שנ"צ, יצאנו להסתובב שוב בעיר.

מצאנו את המאפה שהילדים רצו לטעום (אפילו בגרסה לל"ג), ראינו תהלוכת פסחא בכיכר המרכזית, נכנסנו לטירה (אבל רק לחצר – כי יש כניסה רק בסיור), וביקרנו גם ב־Museo Faggiano – מוזיאון עתיקות נחמד מאוד.

הסתובבנו עוד קצת לראות את העיר מוארת בחושך. לסיום, חזרנו ובישלנו ארוחת ערב בחדר.

11.4 – יום שישי

מזג אוויר חמים עם רוחות נעימות.

החלטנו להמשיך מאיפה שהפסקנו אתמול, ונסענו ל־מערת Zinzulusa.
הפעם נכנסנו לסיור מודרך – חביב, אבל לא חובה.

רצינו לעצור ב־קאסטרו ולחפש שייט, אבל גילינו שכל הנמל בשיפוצים וייפתח רק בעונה.

משם המשכנו ל־Punto Ciolo – מדובר בגשר מעל חוף מגניב.
ירדנו לחוף מצד אחד, נהנינו לטפס על אבנים ולהגיע לנקודות תצפית מגניבות.
עלינו אחר כך מהצד השני וחזרנו לרכב.

המשכנו לעיירה סנטה מריה דה לאוקה, הדרומית ביותר בפוליה.
מצאנו שם דוכן של מישהו שהציע שייט, והחלטנו ללכת על זה –
85 יורו לכולנו, שייט של שעה וחצי.
סירה קטנה, היינו רק אנחנו.
הקפטן לא דיבר אנגלית אבל היה ממש נחמד –
הוא שם הסברים מוקלטים באנגלית, נתן לילדים להשיט את הסירה, נסע מהר, הראה מערות יפות.

הייתה רוח נעימה, הילדים נהנו מהקפיצות על הגלים.

בסיום מצאנו מקום על הים לארוחת צהריים – Lido AlbaChiara (פסטה לל"ג לצליאקי).
עשינו גם טיול קצר בעיירה לנקודה הדרומית ולמערה שהקפטן סיפר שאפשר להגיע אליה גם מהחוף – Devil's Cave.

משם נסענו לבלות את הערב ב־גליפולי.
חנינו ממש בנמל על האי, הסתובבנו בעיר העתיקה, גם בסמטאות.
לסיום – חזרנו ל־לצ’ה, עשינו טייק אווי של פיצה לילדים, ויצאנו לדייט זוגי קצר בעיר.

12.4 – יום שבת

צ'ק אאוט מהדירה. הרכב היה עמוס, והפעם זה ממש גלוי כי לא סידרנו את הדברים כמו שצריך.

עצירה ראשונה – Calette di Torre Cintola:
נקודה ממש יפה עם עתיקות על החוף.
אשתי ישבה לקפה ליד הרכב, ואני הסתובבתי עם הילדים.

המשכנו ל־מונופולי.
מצאנו חניון בתשלום עם תנועה ערה של אנשים, אז הרגשנו בטוח להשאיר שם את הרכב.
הסתובבנו בסמטאות, בטירה, בנמל העתיק. העיירה יפה מאוד, ומזג האוויר היה נהדר.

אכלנו שם מאפים, כי בערב תכננו ארוחה חגיגית לציון סדר פסח.

משם שינינו תוכניות – במקום להמשיך ל־פוליאנו, נסענו לצימר כי לא הרגשנו בטוח עם הרכב.

עשינו צ’ק אין ושנ"צ, ובערב יצאנו להסתובב בבארי – ראינו את הרחובות, הרגשנו את חיי הלילה בעיר.

אכלנו במסעדת בשרים ברזילאית – הילדים ביקשו גיוון, וקיבלו המבורגרים, ואנחנו בשרים איכותיים ויין.

13.4 – יום ראשון

בבוקר, כשהבנו שמזג האוויר טוב – הזמנו שייט בפוליאנו אה מארה ל־11:30 דרך GetYourGuide.
144 יורו לכולנו, כולל חטיפים ושתייה.

חנינו בחנייה חינם שכוונו אליה – קרובה גם למרכז העיירה.
השייט היה ממש כיף – סירה קטנה, 10 אנשים (אנחנו ומשפחה אוסטרית).
נכנסנו ממש לתוך המערות.
הים היה שטוח – הילדים התאכזבו שאין קפיצות כמו בשייט הקודם, אבל היה נעים לשתות יין תוך כדי.

אחר כך עשינו סיור רגלי בפוליאנו – פסל הזמר המפורסם, תצפיות מהסלעים, הגשר המפורסם, סמטאות, תצפיות מהצד השני.

ישבנו לצהריים במסעדה/פיצריה – Al Buco.
משם ירדנו לחוף שמתחת לגשר, הילדים שכשכו רגליים, נכנסו למערות, זרקו אבנים – אווירה כיפית.

משם המשכנו לסיור נוסף בבארי – טירה, בזיליקה, מאכלים מקומיים:

• פוקאצ’ה
• Sgagliozze (פולנטה מטוגנת מקמח תירס – לל"ג)
• Popizze (דומה לסופגניות)

לסיום – נסענו לשופינג במרכז קניות מחוץ לעיר.

14.4 – יום שני

מזג האוויר חזר להיות סגרירי, עם קצת גשם בבוקר.

התחלנו בפעילות במקום סגור – סיור במוזיאון מוצ’י:
מוזיאון מתוקים מקומיים, כולו ללא גלוטן.
ריח של שוקולד ושקדים ממסטל.
לא באתי עם ציפיות – ונהנינו מאוד.
טעמנו המון סוגי ממתקים, והצליאקי התלהב שלא צריך לבדוק – ויכול לטעום הכול.

משם נסענו ל־קסטל דה מונטה.
אחרי שחנינו, הילדים הודיעו שנמאס להם מטירות – אז רק הקפנו את הטירה וחזרנו לרכב.

נסענו לעיירה ברלטה – ראינו את הטירה המרשימה מבחוץ (ברור שנוותר עליה), את הבזיליקה ואת פסל הקולוסוס המרשים.
סה"כ – עיירה חביבה, אבל אפשר לוותר.

אכלנו במסעדת דגים – Osteria Al Duomo (פסטה לל"ג לצליאקי).
הייתה תקרית – לבן הגדול נתקעה עצם בגרון.
כמעט נסענו לבית חולים, אבל המלצר הביא קצה של לחם שהצליח להוציא את העצם.

משם נסענו ל־טראני – עיירה ממש חביבה.
הסתובבנו בנמל, בתי כנסת עתיקים (רק מבחוץ), בזיליקה מרשימה (כולל תצפית מהמגדל), ו־טירה (רק מבחוץ).

בסיום הסיבוב חזרו הרוחות החזקות, והחלטנו כולנו ש־לא כיף להסתובב בחוץ – חזרנו לחדר, ארגנו מזוודות ואכלנו בפיצרייה מקומית בכפר.

15.4 – יום שלישי

קמנו ב־3:00 בבוקר, עשינו צ'ק אאוט ונסענו לשדה.
הגענו שעתיים לפני הטיסה – וזה הספיק לגמרי.
את הרכב החנינו בחניון, והשארנו את המפתח בתיבה.

היה ממש כיף.
בהזדמנות (ובתאריכים חמים יותר) נחזור בשמחה לאזור, במיוחד ל־חצי האי גרגאנו, שעליו וויתרנו הפעם.